טיפול בפחדים וחרדות

חרדה מוגדרת כחששות, מתחים ואי שקט מתמשך, שנובעים מציפייה לסכנה. הסכנה יכולה להיות פנימית (למשל אפשרות שאשתגע) או חיצונית (שאחרים ינטשו אותי). חרדה ופחד, שניהם מצבים שעוזרים לאנשים לשמור על רווחתם ועל חייהם. אנחנו יודעים שאנשים שלא מפחדים, מסכנים את עצמם בקלות, ולעתים קרובות פוגעים בנפשם, בגופם ואפילו בחייהם. מספרים על הרמטכ”ל לשעבר רפאל איתן (רפול) ז”ל, שלא ידע פחד מהו. רפול מת כשנחשול מים העיף אותו משובר גלים אל תוך ים סוער. לו היה יודע לפחד, יתכן שלא היה מתקרב לסכנה כזו.fear and anxiety

גם נטייה לחרדה יכולה להיות אפקטיבית, מבחינה זו שאנשים שרגישים לסכנות נוטים לאתר אותן ולהגיב להן בשלב מוקדם. ואולם, מצבים חיוניים אלו של פחד וחרדה נעשים בעייתיים ככל שהם מתקבעים באישיות, וככל שהם מתפשטים ומקצינים.

מה מבדיל בין פחד לחרדה?

ישנן הגדרות שמבחינות בין חרדה לפחד בכך שפחד מוגבל לסכנה מזוהה (למשל פחד מנחשים, מגוֹבה או מפיטורין), בעוד חרדה מתייחסת לסכנות כלליות שאינן מודעות ואינן מזוהות. הביטויים הפיסיים של פחד וחרדה זהים. למשל, הן פחד והן חרדה מאופיינים בעלייה בקצב הלב, מתח מוטורי, וכל התגובות האוטונומיות של מערכות לחימה-בריחה (עלייה ברמת הסוכרים בדם, בחילוף החומרים, בהורמוני דחק וכו’), ובשני המקרים יהיו חוויות דומות של דריכות מוגברת, לחץ וחוסר שקט. ואולם, למרות הדמיון, חשוב להבחין בין חרדה לפחד, מפני ששניהם נובעים ממקורות שונים, ולשניהם מהלכים שונים ותוצאות שונות.

נתבונן בטבלה הבאה, שלקוחה ממאמר של סילברס (Sylvers) ועמיתיו (2011), ואשר משווה בין פחד לחרדה במגוון ממדים:

ממד פחד חרדה
רגשות שליליים (לא נעימים) שליליים (לא נעימים)
מיקוד על רצף זמן מיקוד בהווה (יש נחש מפחיד) מיקוד בעתיד (מה יהיה?)
משך קצר, מעין פאזה ממושך, לאורך זמן רב
התגוננות לרוב בריחה, התרחקות לחימה (עיסוק אינטנסיבי)
מיקוד של האיום ספציפי וברור כללי, לא מובחן
סוג הכאב מתעמעם (כשהסכנה חולפת) מתגבר (הסכנה אינה חולפת)

 

בהתבסס על טבלה זו ועל מחקרים בנושא פחד וחרדה, נפרט מעט על כל אחד מהמצבים:

מהו פחד?

  1. פחד מצבי (רגעי), הוא רגש עז של מתח, שעולה אל מול סכנה מזוהה, ונחלש כשהאיום חולף. אפשר לפחד מאוד מביקור אצל רופא שיניים, ולהמשיך לפחד בזמן הטיפול, אך הפחד חולף כשהטיפול מסתיים.fear and anxiety
  2. פחד תכונתי (מה שנקרא בשפת היום-יום: אדם פחדן) נובע, לפחות בחלקו, מהיחלשות של מנגנוני הרגעת הפחד. כתוצאה מהיחלשות זו, הפחד עלול להישאר גם לאחר שמסתיים האירוע (למשל לאחר טיפול השיניים), ולהתייחס לסכנות מיידיות שצצות באופן מתמשך (פחד לנהוג, פחד לשחות, פחד מאנשים זרים וכו’). במצבים אלו הפחד פועל על אוטומט, באופנים שאינם לגמרי מודעים.

 מהי חרדה?

חרדה מופיעה כחששות, דאגות ומתח מתמשך, שאינם נקשרים לאובייקט ספציפי ולכן מתמשכים ועמידים יחסית בפני הרגעה. החרדה מתייחסת לא לאובייקט ממשי ונוכח אלא לסכנות עתידיות, עמומות ולא מובחנות. מעין תחושה כללית שהעולם מפחיד, שיכולות ההתמודדות שלי אינן מספקות, שאני לא יכול/ה לסמוך על עצמי ועל אחרים, שדברים איומים יכולים לקרות בכל רגע.

 

למה חשוב להבחין בין פחד לחרדה?

ישנם הבדלים נוירולוגיים בין פחד לחרדה. למשל, במצבי פחד ישנה פעילות מוגברת בהמיספרה הימנית, בעוד שבמצבי חרדה הפעילות המוגברת היא בהמיספרה השמאלית. גם הבסיס הגנטי לשתי התופעות שונה. במלים אחרות, פחד אינו בסיס לחרדה, חרדה אינה הקצנה של פחד ומדובר באמת בשתי תופעות שונות באופן מהותי.fears and anxiety

ואולם, המשמעות העמוקה מבחינתנו להבדל בין פחד לחרדה נוגע למנגנוני ההתמודדות עימם.

 

הפחדים, מעצם היותם ממוקדים במשהו ספציפי, מראים לנו עם מה עלינו להתמודד, ומה צריך להתקיים כדי שנירגע. לכן, קל יחסית להירגע מפחד. למשל, אם אדם פוחד ממחטים, אז הוא יכול להיות לגמרי רגוע כשהוא לא צריך ללכת לבדיקת דם או לקבל זריקה.

לעומת זאת החרדה, כאמור, מתייחסת למצבים עמומים, בעיקר היפותטיים ופוטנציאליים. למשל, שמא יקרה משהו רע. החשש מאירועים עתידיים ועמומים הוא מאוד כללי, ויכול להתייחס אל כל עתיד. בבסיסו עומדת הנחה שהחיים מסוכנים. שהסכנות אורבות בכל מקום, ושמאוד קשה לחיות.

ננסה להבין זאת בדרך נוספת, באמצעות הבחנה בין שני מנגנונים שונים של מוטיבציה:

  1. מנגנוני לחימה-בריחה-קפיאה (Fight-Flight-Freeze) מגיבים לאירועים שליליים שמעוררים מתח ופחד. כשהאדם (או כל אורגניזם לא אנושי) מזהה סכנה, הוא יכול להגיב באחת משלוש צורות: לברוח מהסכנה, להילחם בה או לקפוא. למשל, כשאנחנו רואים נחש, אנחנו יכולים לברוח ממנו, לתפוס או להרוג אותו, או לקפוא על המקום. אין דרך טובה יותר או טובה פחות, וכל אחת יכולה להיות מוצלחת בנסיבות אחרות.
  2. מנגנוני התקרבות (Approach) – מגיבים לאירועים שמעוררים רעב. למשל רצון לנגוס, להתקרב, לקחת, להיות מעורב.

פחד מופיע כשרק המערכת הראשונה (לחימה-בריחה-קפיאה) פועלת. לעומת זאת חרדה נוצרת כתוצאה ממתח בין מערכת הלחימה-בריחה לבין מערכת ההתקרבות.

ננסה להסביר זאת באופן יותר ידידותי, באמצעות כמה דוגמאות:

  • כשפורצת אש, אנחנו צריכים לברוח מהמקום או לנסות לכבות את האש. מה שפעיל כאן הוא פחד בלבד, והתגובה היא של מנגנוני לחימה-בריחה (נקווה שלא קפיאה).
  • לעומת זאת, כשאנחנו מתקרבים למישהו שמוצא חן בעינינו, יכול להיווצר מתח בין שני המנגנונים: מצד אחד – רעב לאהבה, למגע, לקירבה, לקשר אכפתי והדדי. מצד שני – פחד מנטישה ומכאב, שיכולים להיגרם אם אדם אהוב יפגע בנו. המתח בין שני אלו יכול ליצור חרדה, וזו עלולה לגבור ככל שאכן נתקרב למישהו ונרצה בו.
  • דוגמה נוספת – אדם שואף לקידום וללמידה של תפקיד חדש, אבל הוא גם מאוד פוחד מכישלון. במצב כזה נראה מתח בין הפחד מסכנה לבין הרעב להתקדם וללמוד, מה שיכול לעורר מתח מתמשך עד כדי חרדה.

הדוגמאות ממחישות עקרון חשוב נוסף: הפחד לרוב מופנה כלפי אובייקט חיצוני (רופא שיניים, נחש, מעלית), בעוד החרדה נובעת ממתח פנימי, מקונפליקט בין זרמים פנימיים שונים.anxiety

 

לכן פחד הוא הרבה יותר פשוט מחרדה. הפחד מפעיל את מערך הלחימה-בריחה כל עוד יש בהם צורך, והוא נרגע כשכבר אין צורך. כשהסכנה חולפת.

החרדה, לעומת זאת, ניזונה ממתח, מקונפליקט פנימי בין משאלה לפחד, בין תקווה לפחד, בין רצון עז להתקרב לחוויה טובה לבין הפחד מאכזבה, מכישלון, מכאב. זהו מתח מתמשך ולעתים קרובות קשה לזיהוי. לא אחת נוכל, למשל, לשמוע אדם שאומר: אני כל כך רוצה קשר. למה אני לא מצליח? או: כל כך רציתי את הקידום הזה. אז למה עכשיו, כשקיבלתי אותו, יש כזו מועקה? למה דווקא עכשיו אני נעשה עצבני ובלתי נסבל?

טיפול בפחדים וחרדות

טיפול בפחדים הוא יחסית פשוט, ומתבסס על זיהוי של גורמי הפחד והאסוציאציות שנקשרות אליהם. לעומת זאת טיפול בחרדות מצריך משני הצדדים (המטפל והמטופל) סבלנות להיכרות איטית והדרגתית של קונפליק

טיפול פסיכולוגי

טים ומתחים פנימיים. מדובר במסע של גילוי, מסע אל הלא נודע, שבעצמו עשוי להיות מפתה ומפחיד כאחד. הרי דרך לא ידועה היא גם מסקרנת ומעוררת תקווה (ולכן מפעילה את מנגנוני ההתקרבות שתיארנו קודם) וגם מבהילה ומפחידה (ולכן מפעילה את מנגנוני הלחימה-בריאה-קפיאה שתוארו). לכן, מדובר בתהליך ולא בתרופת פלא, במסע ולא בהוקוס פוקוס. זהו תהליך עדין שמעורר רגשות מעורבים, אל תוך הנפש, אל תוך היחסים בין אדם לאדם (בין מטפל למטופל, בין מטופל ליקיריו וכו’), ואל תוך היחסים שבין האדם לסביבה הרחבה שבתוכה הוא חי.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

דילוג לתוכן