עזרה נפשית דחופה

עזרה נפשית דחופה נדרשת לרוב במצבי משבר. במאמר זה נבהיר מהו משבר, מה מאפיין משברים, במה חשיבותה של עזרה דחופה וכיצד היא עוזרת להתגברות על המצב המשברי.

משבר מתרחש במצב, תהליך או אירוע שמציב קושי בלתי נסבל. זהו קושי שמעבר למשאבים הנגישים וליכולות ההתמודדות של הפרט.חשוב להבין שמשברים אינם משהו נדיר. למעשה, הם חלק אינטגראלי מהחיים, וכ-90% מהאנשים הבוגרים חווים אירועים טראומטיים או תקופות של משבר בשלב כלשהו בחייהם.

ישנם ארבעה מאפיינים בסיסיים בהתפתחות של משבר:

  1. פגיעה קשה באיזון הנפשי. סימפטומים שכיחים של פגיעה באיזון הנפשי הם תשישות, חוסר אונים, תחושה של אי כשירות, בלבול, סימפטומים פיסיים (למשל כאבי ראש או בטן, נגעים בעור), חרדה וירידה בתפקוד.עזרה נפשית דחופה
  2. פגיעה במנגנוני ההתמודדות. האמצעים המוכרים אינם מאפשרים חזרה למצב תקין. קריסת מנגנוני ההתמודדות מתבטאת באי יכולת להקל על הקשיים ובפגיעה חמורה בניהול העצמי (כלומר בניהול התגובות למצב).
  3. הלחצים מייצרים פגיעה משמעותית בתפקוד. הירידה יכולה להתרחש בכל התחומים המרכזיים: החברתי, המשפחתי ו/או התעסוקתי
  4. פרק זמן מוגבל. השלב הקריטי במשבר תחום בפרק זמן מסוים, לרוב במשך 4-6 שבועות.

הגדרת המשבר כנגרם מ”מצב” או “אירוע” כוללת הן מצבים פנימיים לפרט (למשל תקופה של דיכאון) והן אירועים חיצוניים. אירועים שמובילים למשבר יכולים להיראות “גדולים” (תאונת דרכים, תקיפה, יציאה לגמלאות, נישואים) או “קטנים” (הצקות בעבודה או במשפחה, תפקיד חדש בעבודה, שינוי מקום מגורים), ומה שחשוב הוא שהם מאיימים באופן משמעותי על האיזון הנפשי. הספרות המחקרית משתמשת במושג אירועים קריטיים (critical incidents) לתיאור אירועים שיש להם פוטנציאל להוביל למשבר באנשים רבים שחווים אותם. אירועים כאלו יכולים להיות מוות של אדם קרוב, סכנת חיים, פציעה, עדות לפגיעה או הריגה של אדם אחר וכו’. ואולם, כל אירוע שעשוי לפגוע באופן משמעותי באמונות בסיסיות ובסדר הטוב של מערך החיים יכול להוביל למשבר.

משבר הוא תמיד פרשת דרכים, שיש לה פוטנציאל לפגיעה ולבנייה. כאשר נוצרת חוויה של ההתמודדות אפקטיבית עם המשבר, למידה מהניסיון, חיזוק יכולות התמודדות ושינוי מועיל בסדרי העדיפויות, התוצאה היא צמיחה והתחזקות. לעומת זאת כשההתמודדות אינה מוצלחת, ומלווה בתחושות של חוסר אונים וייאוש, במחשבות לא רציונאליות ובהתנהלות נוקשה, התוצאה היא סיכון מוגבר להתדרדרות ולבעיות נפשיות עתידיות.

עזרה נפשית במצב של משבר

בתקופת משבר, האדם פגיע יותר ומוגן פחות מהרגיל. מצב זה נושא פוטנציאל חיובי, מפני שכאשר ההגנות המוכרות נחלשות, נוצרת פתיחות לרעיונות חדשים ולדרכים חדשות לפתרון בעיות, ומתאפשרת הבנה מחודשת של האדם את עצמו ואת זולתו. לכן עיתוי העזרה הוא קריטי. מאחר והמשבר תחום בפרק זמן מוגבל (לרוב 4-6 שבועות), הפגיעוּת והפתיחוּת גם כן מוגבלות בזמן. לאחר פרק הזמן האקוטי, “הקולטנים” עלולים להיסגר, ואפשרויות השינוי יצטמצמו.

התערבות במשבר היא כל עזרה דחופה שמטרתה לסייע לפרט לחזור לרמה טובה של תפקוד נפשי, חברתי ופיסי, ולמנוע סיכון לפוסט-טראומה או להתדרדרות מתמשכת. התערבויות במשבר צריכות לכלול ארבעה מאפיינים עיקריים: מיידיות, קירבה, תועלת וטווח קצר. עליהן להביא קודם כל ליציבות (הפסקת ההתדרדרות), ובהמשך להקלה על הסימפטומים האקוטיים של הלחץ, שיקום של תפקוד עצמאי (אם אפשרי) או הנגשה של עזרה אינטנסיבית יותר במידה ולא ניתן להגיע לתפקוד עצמאי.

העקרונות הבסיסיים לעזרה נפשית במשבר

  1. מיידיות – העזרה צריכה להיות מיידית, בשל עוצמת המצוקה הנפשית והסיכון להתמודדות לא אפקטיבית.
  2. התייצבות – אחת המטרות המיידיות של התערבות במשבר היא השגת יציבות, יצירת משאבי תמיכה והנגשה של כלים שיסייעו לאדם במשבר לחזור לתפקוד עצמאי
  3. הבנה  – התערבות במשבר צריכה לאפשר למטופל ולמטפל להבין את מה שהתרחש. הבנה מתאפשרת כאשר נאסף מידע על מה שקרה ועל תפיסותיו של האדם במשבר את המצב, וכאשר המטופל יכול ל
    בטא את רגשותיו ולהבין את השפעות המצב עליו ועל סביבתו.
  4. מיקוד בפתרון בעיות – בעזרה אקטיבית למשאבים אפשריים. מבחינה זו מדובר בעזרה פונקציונאלית, שצריכה להיות מועילה.
  5. עידוד להחזרת הביטחון העצמי – החזרת היכולת לסמוך על הכוחות והמשאבים הפנימיים ולהגיע לתפקוד עצמאי ככל שניתן.משבר נפשי

כל אלו משמשים בערוצים המרכזיים של התערבות במשבר: אוורור ושיתוף ברגשות, השגת תמיכה חברתית ופיתוח מנגנוני התמודדות אפקטיביים. העזרה ניתנת בש

ני שלבים עיקריים: שלב ההקשבה ושלב הפעולה. בשלב
ההקשבה
, המטפל מבקש להבין את תפיסותיו של האדם שמצוי במשבר לגבי האירועים שחווה ולגבי מצבו. כמו כן הוא מסייע להפחתת האיום על שלומו
הפיסי והנפשי של המטופל, ומסייע למטופל לחוות הקשבה והבנה. בשלב הפעולה, המטפל עובד עם המטופל על בניית אפשרויות פעולה. שניהם בוחנים במשותף אפשרויות אלטרנטיביות, בונים תוכניות ומפתחים מחוייבות כלפיהן. במצב זה תפקידו של המטפל לסייע סיעור מוחות, לשקול אופציות ולבחור בטובה ביותר עבור המטופל.

משברים באנשים שסובלים ממחלות נפש

המודל של משברים באנשים בריאים מדבר על המשבר כמצב של הפרת האיזון הנפשי, ועל ההתמודדות כתהליך של שיקום האיזון ויכולות התפקוד. מודל זה לא לגמרי מתאים לאנשים שסובלים ממחלות נפש כרוניות. אנשים אלו מתארים את תקופות המשבר בצורות אחרות. הם לרוב מתארים את המשבר כמצב מציף, מתיש ומכניע. במצבים אלו מתוארות תחושות של חוסר שליטה על המצב ועל העצמי,
פחד ובדידות.

ישנם כמה מאפיינים ייחודיים למשברים באנשים שסובלים ממחלות נפש:

  1. היעדר גורם (טריגר) ברור. באנשים בריאים, לרוב אפשר לזהות טריגר שמוביל למשבר. למשל אובדן אדם קרוב, אבחון מחלה קשה, שינוי סטטוס משפחתי או פיטורים. לעומת זאת בקרב מתמודדים עם מחלות נפש, המחלה עצמה יוצרת פגיעות מתמשכת למשברים. המשברים נוצרים תוך החמרה בסימפטומים ללא סיבה חיצונית או ממוקדת, והמאפיין הברור היחיד שמאותת על המשבר הוא הפרעות חמורות בשינה. בתקופות משבריות או מעט לפניהן, הם נוטים לשינה מוגזמת (הישארות במיטה למשך ימים שלמים) או לחוסר חמור בשינה, ואף אי יכולת מוחלטת לשינה.
  2. קושי בפנייה לעזרה. אנשים בריאים שנקלעים למצב משברי עשויים לבקש ולקבל עזרה מחברים, קרובי משפחה ו/או אנשי מקצוע. לעומת זאת מתמודדים עם מחלות נפש לעתים קרובות נמנעים מבקשת עזרה, אם מפני שהם חלשים וחסרי אונים מדי, או מפני שאינם מודעים למצב המשברי. במצבים אלו הפנייה לעזרה נעשית לפעמים ע”י אדם אחר. למשל הורה או בן-זוג שרואה את ה
    התדרדרות.
  3. סיכונים – באנשים בריאים, הסיכון העיקרי במשבר הוא התפתחות של פוסט-טראומה או ירידה ברווחה הנפשית. במתמודדים, הסיכונים כוללים בנוסף אובדנות, פגיעות בעצמי ובאחרים, בלבול וירידה בתפקוד הפיסי והמנטאלי.
  4. שיטות העזרה והמניעה. אנשים בריאים שנקלעים למשבר בדר”כ אינם נעזרים בתרופות ובפנייה למערך בריאות הנפש, ואינם משתתפים בתוכניות מניעה. לעומת זאת מתמודדים עם מחלות נפש עשויים להיעזר בגישות ושיטות טיפול מסוגים אלו.

לצד ההבדלים בין מאפייני המשבר באנשים בריאים ובמתמודדים, אפשר לראות גם את המכנה המשותף. כולם (מתמודדים ואנשים בריאים) זקוקים לתמיכה חברתית בתקופות משבר. הן אנשים בריאים והן מתמודדים עשויים ללמוד לזהות תנאים להתפרצות משברים ולמנוע אותם, למשל ע”י שינה מספקת, הפחתת עומסים ויצירת סגנון חיים מתאים.

נסיבות להתדרדרות נפשיתעזרה נפשית דחופה

 

אנשים שסובלים ממחלות נפש מתארים את הנסיבות שתורמות (גם אם לא באופן בלעדי) לתחושות של הצפה וחוסר שליטה. הנסיבות השכיחות ביותר הן חוסר איזון בתרופות (נטילת יותר מדי או פחות מדי תרופות), קונפליקטים בינאישיים, גירויים חזקים מדי, שימוש בסמים, הפרעות שינה, הימנעות מקבלת עזרה, חוסר בתמיכה משפחתית, ולחצים שנחווים באשפוז או במאסר.

סוגי משברים במתמודדים עם מחלות נפש

בול (2005 ,Ball) ועמיתיו ערכו ראיונות עם מטופלים פסיכיאטריים, ומתוכם זיהו ארבעה סוגים של משברים. רוב המתמודדים חוו כמה מהם במהלך חייהם:

  1. עצבנות, כעס ותוקפנות –אלו נובעים לרוב מהחמרה בסימפטומים. בחלק מהמקרים מדובר בשמיעת קולות שגורמים לעצבנות ודוחפים לתוקפנות או בהלוצינציות אחרות. סוג זה של משבר מתפתח במהירות, מה שמקשה על צפייה והתכוננות למשבר. טריגרים שעלולים להעצים כעסים ותוקפנות הם קונפליקטים בינאישיים שנעשים בלתי נסבלים כאשר הסימפטומים מתגברים וסף התגובה יורד.
  2. דיכאון או דכדוך – במהלך משבר מסוג זה אנשים מרגישים חוסר מוטיבציה ודיכאון. כשתחושות אלו מתחזקות, החולה עלול להסתגר בבית או חמור מכך, במיטה. לפעמים מתלוות אגורופוביה, פרנויה וחרדות אחרות. הטיפול העצמי והתחזוקה העצמית נפגעים. אנשים עלולים בתקופה כזו להימנע מרחצה, מאכילה ומפעולות יומיומיות אחרות, וכן להימנע מפנייה לעזרה. במשבר מסוג זה ישנה נטייה חזקה במיוחד למחשבות ותחושות אובדניות. משבר מסוג הדיכאון מתפתח לרוב בהדרגה. בדר”כ החולים אינם מזהים טריגר שהוביל אליו, אך חלק מהמתמודדים מספרים שהם נופלים למשבר כזה במצבים של לחץ מתמשך או כאשר הם שוקעים במחשבות על אכזבות ותסכולים מהעבר (מחשבות רומינטיביות).
  3. חרדה – החרדות והפרנויות יכולות להיות מאוד חזקות, עד כדי קיפאון (כולל אגורופוביה, הסתגרות בבית) או פאניקה. התפתחות משבר מסוג זה יכולה להיות הדרגתית או פתאומית, ולא זוהו טריגרים כלשהם להופעתו.
  4. אופוריה – ריגוש יתר, שמחה עצומה והיפראקטיביות. במצב זה יש פגיעה בחיבור למציאות, עד כדי ניתוק חמור. אין טריגרים מיוחדים לאפיזודות אלו, ולעתים קרובות החולים עצמם אינם מרגישים שהם בתוך משבר. אנשים אחרים עשויים לומר להם שהם “יותר מדי בהיי”. בניגוד למשברים משלושת הסוגים הקודמים, מרבית החולים מדווחים שמשבר מסוג זה הוא חוויה מהנה מאוד, שקשה לוותר עליה.

בתגובה למשברים מארבעת הסוגים הללו, חלק מהאנשים פונים בעצמם לעזרה (למשל פונים למיון, לרופא המטפל או לקרוב משפחה), חלק מקבלים עזרה שאחרים חיפשו עבורם (דבר שקורה באשפוז כפוי, אך לא רק), וישנם מטופלים שמנסים לטפל בעצמם. למשל נכנסים למיטה ומחכים שהשלב הקשה ביותר יעבור.

התגברות על המשבר

המשבר החריף עובר כאשר האדם כבר לא מרגיש כה מוצף ואינו סובל עוד מחוסר אונים קיצוני. כל תוכניות המניעה עבור מתמודדים מבקשות לאפשר הישארות לאורך זמן במצב כזה.

לסיכום, כל אדם, גם הבריא ביותר, עשוי לחוות במהלך חייו תקופות של משבר. משברים אינם תקלה, אלא הם חלק טבעי במערך החיים. כמו שישנן תקופות טובות, יצירתיות ומהנות, כך ישנן גם תקופות מערערות. משברים יכולים להתפתח לא רק מתוך אירועים שליליים כמו אובדן או התעללות, אלא גם מתוך אירועים חיוביים שמערערים את היציבות. למשל נישואים או לידה. יש לזכור שמצבי משבר טומנים בחובם פוטנציאל לפגיעה מתמשכת או לבנייה מחודשת, ומכאן חשיבותה של עזרה בעיתוי מיידי ככל האפשר. אם חברים ובני משפחה יכולים לתת עזרה מספקת – מה טוב. אך אם עזרה כזו אינה מספיקה, כדאי מאוד לפנות לעזרה מקצועית נכונה.

לקריאה נוספת