אכילה רגשית

אכילה רגשית היא התנהגות חוזרת ונשנית של אכילה שנובעת לא מתחושת רעב אלא מרצון להרגיע תחושות קשות. כשהאכילה משמשת לניחום והרגעה, הנטייה היא בעיקר לצריכת מאכלים עתירי פחמימות ודלים בערכים תזונתיים. למשל פיצות, גלידות ועוגות. לכן אכילה רגשית מקושרת למשקל יתר, למחלות כרוניות (סוכרת, מחלות לב וכו’)  ולתמותה. כמו-כן היא מקושרת גם להפרעות אכילה שונות (בעיקר בינג’ ובולימיה) ולדיכאון.

אכילה ולחץ נפשי

אכילה רגשית היא תופעה מוזרה מנקודת מבט ביולוגית. באופן טבעי, רגשות שליליים מפעילים תגובות לחימה-בריחה ויוצרים מצבים גופניים שמדמים שובע. פעילות רגשית אינטנסיבית לרוב מובילה לשחרור הורמונים שמעכבים רעב  (קטכולאמין), וזוהי אחת הסיבות לכך שבמצבי לחץ, התאהבות, או פרץ יצירתי, אנשים יכולים לשכוח לאכול. אכילה רגשית הוא איפה מצב יחיד ומיוחד, של הגברת אכילה בתגובה ללחץ נפשי.

אכילה רגשיתישנם שלושה הסברים עיקריים לקשר בין אכילה רגשית ללחץ נפשי:

  1. השערת הבריחה – אכילה כפייתית (בינג’) כבריחה ממודעות עצמית. במצבי מתח נפשי, אנשים יכולים להסיט את תשומת הלב מהמתח הפנימי למשהו חיצוני כמו אוכל. ואכן, אנשים רבים מתארים פרצי אכילה כמצבים היפנוטיים או כמצבי טרנס חסרי סבל.
  2. השערת הפיצוי – אכילה כמפצה באמצעות יצירת רגעי הנאה מהטעם, הריח ומראה האוכל. השערה זו לא תמיד עומדת במבחן המציאות, אך היא אולי מסבירה חלק מהתופעה.
  3. השערת המיסוך – לפעמים אכילת יתר נובעת מבלבול בין רגשות קשים לתחושת רעב. במצבים אלו האדם מפרש בטעות תחושות גופניות של לחץ כאילו הן תחושות רעב, ומגיב על כך באכילה יתרה. תחת השערה זו התפתחו תוכניות להגברת המודעות למצבים פנימיים של רעב ושובע, ויצירת הבחנה ביניהם לבין רגשות כמו כעס, צער, פחד או בדידות.

אכילה כאמצעי לוויסות רגשות  

וויסות הוא תהליך של שינוי מצבים גופניים ונפשיים. למשל, אדם שחש מאוכזב מציון שקיבל במבחן יכול לנסות לשנות את האכזבה בדרכים רבות. נהוג לסווג את השיטות הללו לשתי משפחות מרכזיות: התמודדות ממוקדת בעיה והתמודדות ממוקדת רגש. התמודדות ממוקדת בעיה היא התמודדות עם הבעיה עצמה וניסיון לפתור אותה. למשל הגשת ערעור על ציון נמוך או החלטה לגשת למועד ב’. התמודדות ממוקדת רגש אינה מטפלת בבעיה עצמה אלא בתגובה הרגשית אליה. למשל הליכה לים או לבילוי אחר, בכי, שינה, שתיית אלכוהול, שימוש בסמים, הכחשה ועוד.אכילה רגשית היא אחת השיטות של התמודדות ממוקדת רגש. היא כמובן אינה פותרת את המצוקה הרגשית הבסיסית, אך היא עשויה להפיג לזמן קצר את הרגשות הקשים. האוכל טעים, מנחם, מרגיע, ומספק. באופן לא מודע, אכילה כאמצעי הרגעה הוא זיכרון חם וראשוני מאוד מהינקות. תינוק בוכה מקבל פטמה, ונרגע כשגופו מתמלא בחלב חמים ומתוק. עבורו ה”נעים” של החלב משולב לבלי הפרד מה”נעים” של גוף האֵם ושל החזקה אימהית בטוחה. חוויות ראשוניות אלו מניחות את התשתית לקישור בין אוכל להרגעה, נחמה וביטחון, וקישור זה נחרת בזיכרון באמצעות תהליכי התניה קלאסית.

אז למה לא כולם מפתחים אכילה רגשית?

בעולם המערבי, רוב האנשים אוכלים לא רק בתגובה לתחושת רעב, אלא גם בשביל הכייף,  בשביל הבילוי חברתי, מתוך שיעמום (אכילת נשנוש) וכו’. בחברת השפע מצבים של רעב הם די נדירים, וכמעט כולם אוכלים יותר מכפי שגופם צריך. ואולם, ההבדל בין אכילת יתר “רגילה” לאכילה רגשית נוגע למניעים ולמידת השליטה באכילה.אכילה רגשיתאכילת יתר “רגילה” מתקיימת כהרגל (למשל ישיבה לארוחת ערב משפחתית או נשנוש מול הטלוויזיה), שכולל גם תזונה בריאה כגון ירקות ופירות. היא לא נועדה לפצות ולנחם ולרוב היא נשלטת. אדם שאינו נוטה לאכילה רגשית יכול לשקול כמה אוכל לשים בצלחת, והוא עשוי לוותר על קינוח מתוך רצון לשמור על משקלו. לעומת זאת אדם שסובל מאכילה רגשית (המילה “סובל” אינה מקרית, והיא תוסבר בהמשך) אוכל כדי לשנות רגשות קשים כמו עצב, כעס, אכזבה, קינאה וכו’, באמצעות אכילת מזון עתיר קלוריות, והוא חש כמי שאינו שולט בצריכת האוכל.מילת המפתח בהקשר זה היא שליטה עצמית. שליטה עצמית נדרשת כאשר ישנה סתירה בין סיפוק דחפים מיידיים לבין מימוש מטרות ארוכות טווח. שמירת משקל או שמירת הבריאות הם יעדים ארוכי טווח שדורשים אורך רוח והתמדה. כאשר אדם צריך לבחור בין סיפוק דחף מיידי (לאכול חתיכת עוגה) לבין מטרה ארוכת טווח (לרדת במשקל), הבחירה תהיה תלויה ברמת השליטה העצמית שלו. אנשים עם שליטה עצמית גבוהה יצליחו יותר מאחרים לוותר על סיפוק מיידי בשירות מטרות ארוכות טווח. אנשים עם שליטה עצמית נמוכה יקשו לעשות זאת.אחת הבעיות באכילה רגשית, היא שאכילה כזו אינה מתפתחת בתגובה ללחץ ממוקד כגון אכזבה מציון במבחן או צער על סיום קשר, אלא מקשיים רגשיים עמוקים יותר. מדובר בקשיים שנוגעים לסיפוק צרכים בסיסיים של הערכה עצמית, שייכות, קבלה חברתית וביטחון. מחקרים מראים שאנשים שצרכיהם הבסיסיים מסופקים לא נוטים לאכילה רגשית בזמני לחץ ומצוקה. לעומת זאת אנשים שסובלים מחסך בסיפוק צרכיהם הבסיסיים, חווים הערכה עצמית נמוכה, בדידות או חוסר אונים. כאשר לכל אלו נוספת שליטה עצמית נמוכה, מתגברת הנטייה לאכילה רגשית.

סובל/ת מאכילה רגשית?

המילה “סבל” בהחלט מתאימה בהקשר של אכילה רגשית, וזאת מכמה וכמה סיבות:

  1. האכילה לא עוזרת – אכילה רגשית משמשת כדרך מהירה, פשוטה ונגישה יחסית לשינוי מיידי של רגשות קשים. ואולם, לעתים קרובות זוהי שיטה לא עובדת. מחקר שפורסם לאחרונה ע”י קבוצה אמריקאית (Haedt-Matt ועמיתיה, 2014) מוכיח שבמרבית המקרים, אכילה רגשית מלווה בהחמרת הרגשות השליליים הן בזמן האכילה והן ביום שלאחריה.
  2. תחושות אשמה – אכילה רגשית כמעט תמיד גוררת רגשות אשם. בזמן האכילה ההרגשה יכולה להיות הנאה וסיפוק, אך במוקדם או במאוחר תתפתח אשמה על הבחירה בסוג המזון (שמן ולא בריא) ובכמויות שנאכלו. האשמה נוגעת לתחושת כישלון (“שוב אכלתי בלי שליטה”), לכך שהבעיה עצמה לא טופלה (נשארה ההתמודדות עם בדידות, הערכה עצמית נמוכה, קשיים ביחסים קרוטיפול באכילה רגשיתבים וכו’) ולתוצאות של משקל יתר.
  3. תסכול – התסכול נקשר לתוצאות הקשות של אכילה רגשית, ובמיוחד לעלייה במשקל ולתופעות הנלוות לה. בנוסף, התסכול נקשר לאי היעילות של תוכניות שונות לתזונה מאוזנת ולירידה במשקל. מכיוון שאכילה רגשית מבקשת לפצות ולנחם על כאב רגשי, תוכניות לדיאטות ולשמירת משקל לרוב אינן עוזרות. תוכניות שמלמדות להציב יעדים, לתכנן את התפריט ולפתח פעילות גופנית עשויות להועיל למי שאכילת היתר שלו נובעת מהרגלים בעייתיים. הן פחות יעילות כאשר האכילה נובעת ממצוקה רגשית, מכיוון שהן לא מתייחסות למצוקה זו ולא מקנות דרכים חלופיות להתמודד עימה.

אכילה רגשית וטיפול פסיכולוגי 

בעוד תוכניות של שומרי משקל או דיאטות שונות מתמקדות בהרגלי אכילה, טיפול פסיכולוגי מתמקד בעולם הפנימי, בעולם היחסים ובצרכים הרגשיים של הפרט. בטיפול פסיכולוגי, האכילה הרגשית אינה נחשבת לבעיה אלא לסימפטום של בעיה. הנחת המוצא בטיפול אומרת שהאכילה הרגשית התפתחה מתוך מצוקה שנקשרת למערכות יחסים. המצוקה נוגעת לדימוי העצמי וליחסים בינאישיים, והיא התפתחה בתוך מארג היחסים שבין האדם לסביבתו הקרובה. במקרים רבים הפרעת אכילה מתפתחת כהיבט של תפקיד שאדם ממלא במשפחה או ביחסים עם הוריו. מחקרים רבים מצאו קשרים עקביים למדי בין אכילה רגשית לחוסר ביטחון ביחסים (שנקראים גם התקשרות לא בטוחה). טיפול פסיכולוגי מטבעו מתקיים בתוך מערכת יחסים בין המטפל והמטופל. בטיפול מוצלח, נוצרת מערכת יחסים שהמטופל יכול להיעזר בה כדי להתחזק ולפתח סגנונות התמודדות אפקטיביים.לעתים קרובות, אנשים מגיעים לטיפול עם תלונה על הפרעת אכילה כלשהי (בינג’ ובולימיה כצורות של אכילה כפייתית ואנורקסיה, שהיא הימנעות כפייתית). ואולם, הטיפול עצמו לרוב אינו מתמקד בהפרעה, אלא באדם. כל אדם הוא הרבה יותר מהפרעה כזו או אחרת. הוא עולם ומלואו שמבקש להתגלות, להתוודע ולגעת. במרבית המקרים, קשר מוצלח בין מטפל למטופל יאפשר למטופל לבנות תנאים להתפתחות טובה, ואגב כך יפחית ממילא את הצורך באכילת יתר.

למידע נוסף על הפרעות אכילה: