חרדה קיומית

חרדה קיומית היא אימת מוות. זוהי חרדה מכְּליה, והיא בלתי נסבלת וכמעט תמיד בלתי מודעת. כשהיא פורצת במלואה למודע התוצאה היא ערעור נורא של מבני החשיבה.

איך מתגוננים מפני חרדה קיומית?

כל אדם שאינו פסיכוטי נעזר במנגנוני הגנה להדחקת החרדה הקיומית, ובחיי היום-יום הוא מתנהל כאילו חרדה זו אינה קיימת. דרכי ההתגוננות מפני החרדה מאוד מגוונות, ונעות על הרצף שבין התגוננות אפקטיבית שתומכת בבניית חיים טובים ומספקים לבין התגוננות בעייתית שפוגעת בניהול החיים.

התמודדות עם חרדה קיומית

דרך בסיסית להתמודדות עם חרדה קיומית היא יצירת חוויות פנימיות של התמזגות עם משהו גדול וחזק. בראשית החיים זוהי התמזגות עם האֵם. בשבועות הראשונים לחיי התינוק האם והתינוק ממוזגים זה בזה. מכיוון שהאם לרוב מצוידת ביכולות חשיבה די בשלות, היא חושבת גם עבור תינוקה, ומלמדת אותו בהדרגה לחשוב לעצמו.

גם אנשים בוגרים מתמודדים עם חרדות קיומיות באמצעות התמזגות עם משהו גדול מהם עצמם. למשל התמזגות עם האֵל, עם רעיונות, ערכים ואידיאולוגיות, עם מנהיג, ארגון, אהוב או אהובה, ולעתים קרובות עם יצירה.חרדה קיומית

חוויות של התמזגות יכולות להשתלב בחיים תקינים ובריאים. למשל בטקסים חברתיים כמו ימי זיכרון, תפילה, הלוויה או הופעה מוסיקלית משובחת אנשים חווים התעלות, הידבקות רגשית והתמזגות חברתית ורוחנית. כשאדם מקיים חיים נפשיים אוטונומיים ויכולת תקינה לנפרדות, רגעים של התמזגות והתעלות יכולים להיות עבורו מעשירים, מרגשים ומחזקים.

ואולם, אם לא נבנתה יכולת מספקת לאוטונומיה ונפרדות, עלולים להתפתח דפוסים מעוותים של התמודדות עם חרדה קיומית. דפוסים אלו נעים בין כיווץ וצמצום של העצמי (למשל בדיכאון, אנורקסיה והפרעות אובססיביות) ועד התרחבות מטרידה ולפעמים אלימה (בנרקיסיזם, פסיכופתיה, מגלומניה וכו’).

במצבים אלו נפגעת היכולת לזרימה הדדית, דו-כיוונית, בין פנים לחוץ. הפרט לא מזין ולא ניזון מהעולם החיצוני אלא הוא מצטמק לכדי נקודה קפואה או משתלט ומשעבד את סביבתו אליו. שתי הצורות הללו כרוכות בסבל רב, ואת שתיהן חיוני לשנות לטובת חיים מאפשרים, משמעותיים ומאוזנים יותר. טיפול פסיכולוגי שמאפשר עיבוד של מחשבות ורגשות שנגזרות מחרדה קיומית עשוי לתמוך בשינוי מסוג זה.

  דילוג לתוכן