התעללות נפשית בילדים

התעללות נפשית בילדות היא דפוס מתמשך של התנהגות הורית שמעבירה לילד מסר לפיו הוא חסר ערך, לא אהוב, לא רצוי או שהוא רצוי רק כשהוא מספק את צרכי ההורה. לרוב מדובר בעוינות מתמשכת, שעוברת בצעקות, השפלות, בידוד, איומים, התעלמות, התקפי זעם על הילד, הערות פוגעניות ו/או התעלמות ממנו ומצרכיו הרגשיים. העוינות יכולה להיות מאוד עקבית (מצב שבו ההורה רוב הזמן מביע דחייה כלפי הילד) או לא עקבית. במצב הבלתי עקבי ההורה גם אוהב וגם עוין באופן מבלבל ובלתי צפוי, והילד עשוי לפתח חושים מאוד חדים לאבחון הלך הרוח של ההורה וההתנהלות מולו.

איך התעללות נפשית בילדים משפיעה בבגרות?התעללות נפשית בילדים

לרוב, ילדים שנחשפים להתעללות נפשית מתמשכת מפתחים סגנונות התמודדות הישרדותיים. אלו הם מנגנונים שעוזרים להם לשמור על עצמם מפני התדרדרות נפשית מסוכנת. למשל הימנעות מקירבה, דיכוי תגובות רגשיות וכל סוג של ניתוק וניכור עצמי. הניתוק מתבטא בין היתר בכך שהילד לא מזהה את מה שעבר כהתעללות, וגם כבוגר הוא אינו מודע לכך שעבר התעללות. הוא אינו מזהה את רגשותיו ולכן מתקשה להשתמש בהם בקבלת החלטות וביחסיו עם אחרים.

מנגנוני ההגנה של אנשים שעברו התעללות נפשית בילדותם אמנם עשויים להציל אותם מקריסה נפשית, אך הם גובים מחירים כבדים כגון התפתחות הפרעות אכילה, הערכה עצמית נמוכה, דיכאון, אובדנות, אלקסיתימיה, אימפולסיביות ומעורבות ביחסים אלימים בבגרות כתוקף, כקורבן או בשני התפקידים. המכנה המשותף לכל אלו הוא קושי בזיהוי ובוויסות של רגשות, וחוסר נגישות למחשבות ולתחושות.

האם טיפול פסיכולוגי יכול לסייע למי שסבל מהתעללות נפשית בילדותו?

בהחלט. טיפול מתמשך שבו מתבססים יחסים של קרבה ואמון עשוי לסייע למטופל להכיר ולהבין את עצמו. הכרה כזו מאפשרת לו לפתח מנגנוני התמודדות שאינם רק הישרדותיים, אלא מועילים להתמודדויות עם אתגרים ולניהול טוב יותר של מערכות יחסים.

 לקריאה נוספת:

 

  דילוג לתוכן