התעללות מינית

התעללות מינית היא אירוע או סדרת אירועים שבה אדם אחד מנצל אדם אחר לסיפוק צרכיו המיניים בדרך פוגענית, תוך ניצול חולשתו וללא התחשבות ברצונו. הגדרה זו מוציאה מכלל חשבון יחסים מיניים שגורמים כאב ואשר שני פרטנרים בוגרים מעוניינים בהם ככאלה. לעומת זאת יחסי מין בין בוגר לילד נחשבים להתעללות מינית בכל מקרה, גם אם בוצעו בהסכמת הילד או בשיתוף פעולה עימו, וגם אם היוזמה למעשים אלו הייתה מצד הילד. התעללות מינית בבוגרים מתקיימת בעיקר כאשר צד אחד מנצל את הזדקקותו / חולשתו / פחדיו של הצד השני לסיפוק מיני, באופן הגורם לפגיעות גופניות או נפשיות בו.

 מיהם קורבנות להתעללות מינית?

למרבה הפלא אין מאפיינים שזוהו באופן חד משמעי לגבי קורבנות התעללות מינית ומבצעי התעללות. בניגוד לדעה הרווחת, לא תמיד מדובר בשחזור התעללות בילדות. כמו-כן לא זוהו מאפיינים סוציו-אקונומיים חד-משמעיים. באוכלוסיה הבוגרת, רוב קורבנות האלימות המינית הן נשים, ומהתמודדות עם לחץבצעי המעשים הם גברים. לרוב מדובר באישה שחשה עצמה תלויה בגבר וחרדה מפגיעה ביחסים עימו. לעתים קרובות אישה כזו משכנעת את עצמה, שעדיף לשתף פעולה עם ההתעללות מאשר להינטש ע”י בן-הזוג, המשפחה או הקהילה. לעתים קרובות היא חשה אשמה, וככזו רואה את ההתעללות בה כלגיטימית. כשמבררים עימה במה היא אשמה, אפשר לקבל תגובה מאוד כללית כגון: “אשמה בכך שאני קיימת”. או: “אשמה שאני כזאת”. תשובות אלו משקפות אשמה על מחשבות ורגשות קשים, שמנוצלת ומתוחזקת בידי הפוגע.

יצויין כי בקרב קורבנות ההתעללות המינית ישנם כנראה גם גברים רבים, אך נראה שרובם אינם מתלוננים על כך, ולכן הם פחות מיוצגים במחקר ובטיפול.

טיפול בנפגעי התעללות מינית

טיפול בנפגעי התעללות מינית משני הצדדים (הן הנפגע והן המתעלל) ממוקד בדימויים העצמיים ובעמדותיו של המטופל כלפי עצמו וכלפי האחר. דגש מיוחד מושם על העמדה כלפי תביעתו של האחר ועל בניית כוחות נפשיים יציבים, שהם הבסיס ליחסים בינאישיים בשלים ומאוזנים.