התמודדות עם אבל

אבל הוא תהליך של פרידה מאובייקט יקר. האבל יכול להיות על אדם קרוב, מצב כלכלי, יופי, בריאות או אמונה שהתנפצה. התיאור הבא יתייחס לאבל על אדם קרוב, אך הוא רלוונטי לכל סוג של אובדן.

האם אֶבל מצריך טיפול פסיכולוגי? 
לרוב לא. אֶבל הוא תהליך כואב אך נורמאלי ובריא. בלעדיו קשה לחזור לחיים יצירתיים ואיכותיים. אֶבל שלא זכה לעיבוד עלול לפרוץ בעוצמת מזיקות בעתיד, לכאורה על עניינים פעוטים וללא סיבה הגיונית. יתר על כן, הכחשת האובדן עלולה להסתייע בהתנהגויות פוגעניות כגון התמכרויות, יחסים מיניים פרועים ועוד. לכן ככלל נעדיף הכרה כאובה באובדן על פני הכחשה מתמשכת שלו.

מתי בכל זאת כדאי לפנות לטיפול? התמודדות עם אבל
כאשר האֶבל נמשך זמן רב וכאשר מתפתחים רגשות שליליים כלפי העצמי. אֶבל “בריא” כרוך בצער על מה שאבד, אך לא בעוינות עצמית, או בכל אחת מהתופעות הבאות:

  • דיכאון או דכדוך מתמשך
  • שינויים ניכרים בתיאבון ובשינה
  • מחשבות חוזרות ונשנות על כך שהחיים לא שווים, רצון למות
  • שנאה עצמית וזלזול בעצמי
  • אובדן הנאה מדברים שבעבר היו מהנים
  • פגיעה מתמשכת בתפקוד או התנהגויות של פגיעה עצמית כגון שימוש בסמים, אלכוהול, יחסי מין בלתי מובחנים, קניות פרועות וכו’

בכל מקרה שבו התגובה לאֶבל נמשכת זמן רב מדי, ו/או מלווה באחת או יותר מהתופעות הרשומות לעיל, ושיש קושי להשיב את החיים למסלולם או ליצור איכויות חיים חדשות, רצוי ומומלץ לפנות לטיפול נפשי.

  דילוג לתוכן