הפרעות אישיות

אישיותו של אדם מורכבת מהתייחסותו האופיינית אל עצמו ואל העולם, וממאפייני חשיבתו, רגשותיו והתנהגויותיו. האישיות משמשת בסיס מוצלח להתנהלות בעולם אם היא יציבה אך גם מסתגלת וגמישה, ויוצרת מגוון עשיר של תגובות למצבים.
הפרעת אישיות מתארת דפוס חריג של התנהגות, שאינו משתנה גם כאשר הוא יוצר קשיים רגשיים וחברתיים. מדובר באישיות שאינה מסתגלת ואשר פוגעת ביכולת להתנהל באופן אפקטיבי בחיי החברה, המשפחה והעבודה. מבנה אישיותי כזה גורם סבל רב לפרט ולסביבתו, וחוויה מתמשכת של אכזבה , חרדה ותסכול. בכל הפרעות האישיות ההתנהלות הבעייתית אינה זמנית אלא מתקיימת במסגרות שונות ולאורך שנים רבות.

ישנן הפרעות אישיות רבות, שכל אחת מהן מאופיינת בדפוסים שונים של רגשות והתנהגויות, אך בכולן קיימת חריגה מהנורמה, שעוצמתה והתמשכותה מקשה על הפרט ועל סביבתו. חריגה זו מתבטאת באחד או יותר מהתחומים הבאים:

  1. חשיבה (קוגניציה) –  תפיסות, מחשבות, פרשנויות לגבי העצמי, לגבי אחרים ולגבי אירועים
  2. רגשות – תגובות רגשיות עזות כגון זעם, חרדה, קינאה, אהבה וכו’.  רגשות חריגים במונחים של טווח רגשי, עוצמות, תנודות והיעדר תאימות לאירועים.
  3. יחסים – תפקוד בינאישי לקוי. ביסוס מערכות יחסים לא בשלות ולפעמים הרסניות, מרוחקות, נעדרות הדדיות ועוד.
  4. אימפולסיביות – התנהגויות אימפולסיביות ולעתים קרובות נטייה להתמכרויות או הפרעות נוספות הנוגעות לשליטה בדחפים

 

מתי הפרעת אישיות מתפתחת?
נהוג לאבחן הפרעת אישיות החל מגיל 18, ולכן היא מתועדת ככזו שמתפתחת בסוף גיל ההתבגרות או תחילת הבגרות. ואולם, במבט לאחור אפשר תמיד להבחין במאפיינים המרכזיים בשלבים מוקדמים יותר. מדובר במבנה של האישיות, והוא אינו מתפרץ בפתאומיות בגיל מסוים, אלא מתפתח בהדרגה לאורך שנים.

מה מבדיל הפרעות אישיות מבעיות נפשיות אחרות?
הפסיכיאטריה תמיד הבחינה בין נוירוזות לפסיכוזות. נוירוזות הן הפרעות שתוקפות את הפרט מבלי לפגוע בבוחן המציאות שלו. הוא מודע לכך שמשהו אצלו השתבש. למשל אדם הנתקף בדיכאון או חרדה אומר: “אני לא יודע מה קרה לי. לא הייתי כזה בעבר”. לעומת זאת בפסיכוזות יש ניתוק מהמציאות, עד כדי המצאת קולות, מראות, שפה פרטית ועולם בדיוני. בפסיכוזה האדם אינו מודע לכך שהשתגע, והוא סבור שהעולם החיצוני הוא שהשתגע.הפרעת אישיות

הפרעות אישיות נמצאות בין שני העולמות הללו (ומכאן המונח “אישיות גבולית”, המתייחס לגבול שבין נוירוזות לפסיכוזות). מצד אחד אין פגיעה חמורה בחשיבה ובתפיסה, ומצד שני תפיסת המציאות אינה אפקטיבית ובעיקר אינה גמישה. האדם מתייחס לאירועים אמיתיים שמתרחשים במציאות, אך הוא מפרש אותם באופן נוקשה, קיצוני ולא אדפטיבי.

לדוגמה, בהפרעת אישיות פרנואידית הפרט נוטה לפרש אירועים מציאותיים (כמו שיחה בין שני אנשים) כמכוונים נגדו.  בהפרעת אישיות אובססיבית אדם עלול לחוש שכל מפגש מזהם אותו. בהפרעת אישיות תלותית הוא נוטה להקצין את חולשותיו ואת אי כשירותו ובהפרעת אישיות נרקסיסטית לייחס לעצמו כוחות כבירים.

האם אפשר לטפל בהפרעות אישיות?
בהחלט כן. פסיכותרפיה מתמשכת עשויה מאוד לעזור. ואולם, כדי שתתקיים פנייה לטיפול האדם צריך לרצות בכך. כדי לבקש עזרה נפשית אדם צריך לקחת בעלות כלשהי על מצבו. הבעיה היא שבמקרים רבים של הפרעות אישיות הסביבה סובלת יותר מהפרט עצמו או שהפרט סובל, אך הוא אינו חושב שיש לו חלק בכך. מרבית האנשים שסובלים מהפרעות אישיות פונים לטיפול בהקשרים של חרדה, דיכאון, התפרצויות זעם, קשיים ביחסים, חוסר יציבות בעבודה ובתחומי חיים נוספים ועוד.
כאשר יש סבל וגם תקווה ונכונות לבחון דברים, זוהי נקודת פתיחה מצוינת לטיפול נפשי שמטרתו לאפשר הגמשה ופתיחה של אפשרויות חשיבה ופעולה.

לקריאה נוספת על הפרעות אישיות:

 

  דילוג לתוכן