בדידות רגשית

בדידות היא תופעה שכיחה מאוד, וסקרים מראים שלפחות 94% מהאנשים חווים אותה באופן זמני או מתמשך. בדידות זמנית נחשבת לחלק בלתי נפרד מהחיים ומורגשת בעיקר בעקבות שינויי חיים כגון סיום לימודים, שחרור מהצבא, גירושין ועוד. זוהי בדידות שלעתים קרובות אפשר לשאת אותה ולהתגבר עליה בתוך זמן סביר. לעומת זאת בדידות עמוקה וכרונית קשה יותר להתמודדות ללא עזרה חיצונית, והיא נחלקת לשני סוגים: רגשית וחברתית. הבדידות הרגשית נובעת מחוסר בקשרים קרובים והיא מלווה בתחושות ריקנות וחרדה. הבדידות החברתית נובעת מחוסר בפעילות חברתית והיא מתבטאת בשעמום, חוסר תכלית ותחושת שוליוּת (היות שולי בחברה).

למה חווים בדידות רגשית?

מכיוון שהאדם הוא יצור חברתי, והוא אינו יכול לקיים חיים בריאים ללא קשרים מתמשכים ופעילים. תלות זו בחיי חברה הולידה מנגנון אזעקה שמתריע בפני אובדן קשרים ומניע לבדידות רגשיתחיפוש ושמירת קשרים. מנגנון האזעקה הוא כאב נפשי שמגולם בבדידות ובפגיעה בערך העצמי.

החיים המודרניים אמנם מוצפים באפשרויות טכנולוגיות לתקשורת, אך הם גם יצרו סיבות רבות להעמקת הבדידות ולהגברת הניכור. כמה מהגורמים הבולטים הם חיים בעיר, ניכור בעבודה, ריבוי גירושין, פרידות, לחצים שפוגעים בקשרים זוגיים, גידול ילדים לבד, התרופפות קשרי המשפחה המורחבת, עבודה מוגזמת, העדפת קשרים ווירטואליים על-פני קשרים ממשיים ועוד.

מה קורה במצבי בדידות רגשית?

בדידות מתמשכת נקשרת לרגשות שליליים (כעס, עוינות, עצב וכו’), ריחוק והתבודדות, אי אמון בעצמי ובאחרים, תחושת חוסר שליטה ואי שביעות רצון מיחסים. בדידות נמצאה מקושרת גם לדיכאון, פסימיזם, זרות, ביישנות, אישיות גבולית וסכיזופרניה ומחלות פיסיות שונות.

אפשר לצאת מבדידות רגשית?

בהחלט. מחקרים מראים שהמטען הגנטי בבדידות הוא 50%, והיתר אינו גנטי. כל מה שאינו גנטי ניתן לשינוי. כמו-כן המאפיינים הגנטיים אינם גורמים באופן ישיר לבדידות, אלא לרגישות לאותות של דחייה ולמצבי ריחוק חברתי. מרבית האנשים יכולים להתגבר על בדידות ולקיים קשרים חברתיים פעילים ומספקים, אם בכוחות עצמם ואם בסיוע מקצועי.

 שאלות נוספות על בדידות רגשית: