אין לי חיי חברה

אנשים רבים מכל הגילאים סובלים מחיי חברה דלים ובלתי מספקים. המונח “סבל” בהקשר זה אינו מוגזם, אלא הוא נובע מכך שהאדם הוא יצור חברתי. ככזה הוא תלוי בקשרים חברתיים מספקים כתנאי הכרחי לקיומו ולשגשוגו. בהקשר זה חשוב להבחין בין רצון לצורך. תסכול של רצון מביא לאכזבה זמנית. לעומת זאת תסכול מתמשך של צורך עלול להביא למצבים פתולוגיים כגון דיכאון, חרדה, התמכרויות ועוד.  הצורך בקשרים קרובים ומתמשכים דומה לצרכים בסיסיים אחרים כמו אוכל ושתייה, ולכן סיכולו עלול להביא לתוצאות חמורות לפרט ולסביבתו.

למה הצורך בחיי חברה כל כך חשוב?

מפני שחיי חברה מספקים פונקציות רבות וחיוניות. ביניהן: ביטחון ומחויבות, אינטגרציה חברתית, תחושה של נחיצות ומשמעות לאחרים, חיזוק הערכה עצמית, מקור לתמיכה והישענות, מקור למידע ועצה, אינטימיות, חיבה, השוואה חברתית, עוררות ועוד. חשוב להדגיש שהצורך החברתי אינו רק צורך בנוכחותם של אחרים, אלא באחרים שאיתם אפשר לתכנן דברים, לעבוד, לדאוג לענייני החיים, לטפח תחומי עניין ועוד. לעתים קרובות אנשים שחווים בדידות דווקא מקיימים קשרים חברתיים תוססים, אך אלאין לי חיי חברהו שטחיים וחולפים. לעומת זאת אנשים שאינם חווים בדידות מקיימים קשרים קרובים, מתמשכים ואמינים. בהקשר זה מה שחשוב הוא לא כמות הקשרים אלא איכותם.

איך לצאת מבדידות?

בדידות מתמשכת, להבדיל מבדידות זמנית, היא מצב שקשה לשפרו באופן עצמאי. זהו אחד התחומים שבהם לא מספיק להיות מודע לבעיה, אלא חשוב לקבל עזרה. לפעמים אנשים מצליחים להיעזר בספרים, בפעילות רוחנית (כמו חזרה בתשובה) או בהצטרפות לקבוצות עניין. ואולם, אלו עלולים להתגלות כמשענות חלשות, כי הם מדברים למכנה משותף רחב ונעזרים במנטרות אוניברסאליות, ללא פנייה לחוויה הפנימית של אדם מסוים. טיפול פרטני, שמתבסס על קשר מתמשך ומתפתח עם איש מקצוע עשוי להוביל לשינויים פנימיים משמעותיים, עמידים ומיטיבים.

 

  דילוג לתוכן