השאיפה להיות מאושר
אושר הוא דבר מושג פרדוקסאלי. הוא מתואר כיכולת להיות שמח במה שיש בזמן שאדם מטבעו חי בחסר ועסוק בחסר כל ימיו. החסר תמיד מתמקד בפער כלשהו בין רצוי למצוי. אושר ובריאות נפשית מתוארים ביחס לחסר: האם החסר בעיקר גורם סבל ומצוקה או שהוא מסקרן, ומגרה לצמיחה וגדילה.
איך נראה האושר?
יש הסבורים שאושר הוא תוצאה של הישגים שונים – כלכליים, מקצועיים, ואחרים. למעשה, מחקרים רבים מראים שהאושר אינו תוצאה אלא תהליך. הוא אינו נובע מהשגת כסף, קידום או מעמד, אלא מתהליך של מימוש עצמי ותחושה של ביטוי לערך ולטוב שבעצמי.
מימוש עצמי
מחקרים רבים מראים שחוויה של מימוש עצמי מותנית בשלושה ערכים:
- אוטונומיה– שהיא מרחב בחירה ועצמאות מחשבתית. בכל גיל, אנשים נהנים ממרחב לחשיבה ויוזמה. אפילו בינקות. במחקר נחמד נמצא שתינוקות שיכלו בהטיית ראש ללחוץ על כפתור שמפעיל מובייל נהנו מהמובייל הרבה יותר מתינוקות שצפו בו כאשר הופעל עבורם ע"י אחרים.
- שייכות חברתית– אוטונומיה אינה בידוד, אלא היא בחירה בתוך קשר ומסגרת חברתית. בכל גיל, מצע חברתי ויחסים של אהבה וקבלה הם בסיס חיוני לצמיחה.
- מסוגלות– תחושה של שליטה, למידה ושיפור. למשל: שליטה הולכת וגדלה בתחביב, בעבודה בשפה נוספת ועוד.
טיפול בונה אושר?
פרויד טען שטיפול נפשי אינו מביא אושר, אלא הוא רק עוזר לאנשים לשאת את סבלם. זו הייתה ראייה פסימית, ואולי מפוכחת, של משמעות המודעות עצמית. ואולם, טיפול אינו מביא רק לצמצום הסבל. טיפול מציע אפשרות להתפתחות בתוך יחסים קרובים. בתוך טיפול מתרחשת חוויה של גילוי עצמי והרחבה עצמית בתוך קשר משמעותי. וזהו הבסיס להגדלת שלושת הערכים: אוטונומיה, שייכות ומסוגלות, שמכוונים לביטוי עצמי אותנטי ולחיים מלאי משמעות.
