כמה זמן נמשכת פגישה טיפולית

לרוב, פגישה טיפולית נמשכת כ-50 דקות.

למה דווקא 50 דקות? זהו זמן שרירותי כמובן, שהתקבע כמוסכמה בקרב מטפלים, אך יש בו הגיון מסוים. זהו זמן שמאפשר להעלות מחשבות ותחושות מבלי שייבלעו בתוך גודש מוגזם.

הדבקות בזמן של 50 דקות היא עניין של גישה. ישנם מטפלים שמאמינים שהקפדה מלאה על זמן זה מהווה מרכיב חשוב בעבודה הטיפולית,

ומאפשרת למטופל מעין מסגרת בטוחה וידועה מראש שבתוכה מתקיים השיח. מסגרת מעניקה ביטחון. למשל, כאשר תינוק מרגיש את מסגרת העגלה או העריסה, הוא יכול לישון או להשתולל בתוכה. לעומת זאת כאשר הוא אינו מרגיש את דפנות העריסה, הוא עלול להיות שרוי בחרדה מוצדקת ומשתקת.

באופן דומה, כאשר המטפל מרגישי את “מסגרת העריסה” של הטיפול, הוא יכול להרשות לעצמו להשתעשע, להסתכן, להתנסות ולהעז להשתמש במערכת היחסים שנוצרת במסגרת זו. המסגרת מגנה על המטופל ועל המטפל מאחר והיא מגדירה היטב את גבולות הגזרה של המפגשים.

עם זאת, כתלות בסגנון האינדיבידואלי של כל מטפל ובגישות התיאורטיות שמנחות אותו, ייתכנו גם מפגשים שיימשכו יותר או פחות מ-50 הדקות הסטנדרטיות. למשל, מטפלים שעובדים עם הגישה הלקאניאנית, נוהגים להפסיק כל פגישה ברגע שעולה משהו שלדעתם כדאי שהמטופל ימשיך לחשוב עליו בעצמו. לכן הם עשויים להפסיק פגישה לאחר עשר דקות, חצי שעה או כל זמן אחר. מטפלים אלו משתמשים בהפסקת הפגישה כפירוש. חוסר הוודאות באשר למשך המפגש הקרוב ממחיש את חוסר הוודאות לגבי משך החיים בכלל, ומשכן של כל מערכות היחסים בחיינו, והוא קורא בדרך זו למטופל להתייחס לקטיעות אלו ולעשות בהן שימוש בעל ערך.

ישנם גם מטפלים שעובדים עם גישות אחרות ומגמישים את משך הפגישות בהתאם לנסיבות ולצרכים. הם עשויים, למשל, לאפשר פגישה כפולה למטופל שזקוק לכך, להאריך בכמה דקות כדי לתת למטופל להירגע, או לקצר במעט אם הישיבה בחדר קשה לו מדי. מה שחשוב הוא שמשך הפגישות יהיו נושא שאפשר לעסוק בו בתוך השיח, ולהביאו למחשבה ולדיאלוג.