טיפול נפשי או טיפול תרופתי?

מטופלים רבים שואלים מה עדיף. להיכנס לטיפול נפשי שתוצאותיו אינן מובטחות מראש או לפנות לטיפול תרופתי שתוצאותיו קרובות וגלויות יותר?

כל הטיפולים התרופתיים מתבססים על כך שמצוקות רבות נקשרות לתהליכים כימיים במוח. למשל דיכאון וחרדה קשורים בין השאר לרמות נמוכות של סרוטונין. היתרון בטיפולים אלו נוגע לכך שהשפעתם מהירה יחסית (לרוב בתוך שבועות אחדים) וגלויה לעין.  לדוגמה, אדם שסובל מדיכאון ואינו מצליח ליהנות מדבר, עשוי בתוך כחודש לחוות שיפור משמעותי. יתר על כן, מרבית התרופות המוצעות כיום אינן ממכרות, אינן משנות את האישיות ואינן פוגעות בחיוניות כפי שתרופות פסיכיאטריות פגעו בעבר. אמנם לעתים קרובות יש להן תופעות לוואי, אך במקרה זה מנסים תרופה דומה אחרת עד שמגיעים לפתרון המיטבי.

ואולם, הטיפול התרופתי מוגבל משתי בחינות מרכזיות:טיפול בהיפוכונדריה

  1. הוא לא מטפל בשורשי הבעיה אלא בסימפטומים, וליתר דיוק בתהליכים הכימיים שנקשרים לסימפטומים. בהנחה שהבעיה נובעת ממקורות שאינם רק כימיים, התרופות אינן מציעות פיתרון מספק.
  2. רק לחלק מהבעיות ניתן לתת מענה תרופתי. אפשר להציע טיפול תרופתי לדיכאון, חרדה ולמצבים פסיכוטיים (במצבים פסיכוטיים הטיפול התרופתי הוא בגדר הכרח). אך אין כיום טיפול תרופתי למשברים, התלבטויות, למרבית הבעיות שמקורן אישיותי, להפרעות אכילה ולשורה ארוכה של בעיות נוספות.

פסיכותרפיסטים ופסיכולוגים אינם מוסמכים לרשום תרופות. היחידים שמוסמכים לעשות זאת הם רופאים פסיכיאטריים ורופאי משפחה. ואולם, שימו לב לכך שבכל מרכז לבריאות הנפש ישנם לא רק רופאים אלא גם פסיכולוגים ופסיכותרפיסטים.

ההנחה היא שמעבר למכנה המשותף הידוע של עודף או חוסר בהורמון כזה או אחר, יש לכל אדם סיפור חיים אותו הוא חווה באופן מיוחד לו. להיבטים אלו פונה הטיפול הנפשי. לפעמים בשילוב עם טיפול תרופתי ולרוב ללא עזרה תרופתית.